איאד חמאמרה נ' הראל חברה לבטוח בע"מ

החלטה

כיצד יש לנהוג בתובע אשר עדיו לא התייצבו לישיבה שנקבעה מבעוד מועד להוכחות ולסיכומים, ואשר מבקש לדחות את הדיון לשם שמיעת עדיו, להוסיף עד ולתקן את כתב תביעתו, כל זאת בתובענה שנפתחה בשנת 2005?

זו השאלה המצריכה את הכרעתי.

לצורך ההכרעה מן הראוי לסקור את ההליכים שהתקיימו עד כה.

מדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, אשר הוגשה בחודש פברואר 2005, בגין אירוע משנת 2004.

ביום 30/08/05, לאחר שלא הוגש כתב הגנה במשך כחצי שנה, הגישו הצדדים הודעה משותפת לפיה הוסכם ביניהם כי תמונה מומחית בתחום האורטופדיה לבדיקת התובע וכי בשלב זה לא יוגש כתב הגנה.

ביום 08/01/06 הורה כב' סגן הנשיא מוסק על מחיקת התביעה מאחר ולא הוגשה חוות דעת וגם לא כתב הגנה. בהמשך בוטלה המחיקה לבקשת הצדדים וחוות הדעת הוגשה ביום 18/05/06.

ביום 23/05/06 הורה כב' סגן הנשיא מוסק כי יוגשו כתב הגנה או הסכם פשרה עד ליום 10/07/06, אך לבקשת הצדדים ניתנו להם ארכות נוספות לצורך השלמת הליכי קביעת הנכות במל"ל.

ביום 07/10/07 טרם הוגש כתב הגנה ובמקום זאת ביקש התובע להגיש כתב תביעה מתוקן לעניין בסיס השכר של התובע. בית המשפט נעתר לבקשה.

אחר הדברים האלו שוב לא הוגש כתב הגנה, וביום 11/11/07 נאלץ בית המשפט למחוק, שוב, את התביעה. או אז, ביקש התובע לבטל את המחיקה בנימוק שהוא נתן הסכמתו להארכת המועד להגשת כתב הגנה לאור העובדה שהנתבעת העבירה את התביעה לייצוג חיצוני. בד בבד גם הוגש כתב ההגנה, ועל כן ביום 30/12/07 בוטלה המחיקה.

יצוין כי בסעיפים 5-4 לכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את טענת התובע בסעיף 1 לכתב התביעה, לפיה עסקינן בתאונת דרכים, וביום 25/06/08, לאחר שהוגשו תחשיבי הנזק, היא הבהירה כי היא עומדת על הכחשתה בשאלת החבות. לנוכח טענה זו הוריתי לצדדים להגיש תצהירים.

התובע הגיש תצהיריו באיחור של חודש וחצי, דבר אשר לא הותיר לנתבעת זמן להגיש תצהיריה לפני ישיבת קדם המשפט הבאה שנקבעה ליום 26/04/09. חרף זאת קיימתי את הישיבה והצעתי לצדדים כי ההכרעה בשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים תיפול על סמך תיק המשטרה. הנתבעת השתהתה במתן תשובתה ולאחר שהודיעה כי היא מסכימה, השתהה גם התובע במתן תשובתו, עד שלבסוף הוא הודיע ביום 25/11/09 כי הוא אינו מסכים להצעה. כיוון שכך קבעתי ישיבת קדם משפט נוספת שבסיומה התבקש התובע להודיע האם יש טעם במשלוח הצעת פשרה על ידי בית המשפט לנוכח שאלת החבות. התובע השתהה במתן תשובתו, למרות ארכה שניתנה לו ביוזמת בית המשפט, עד אשר לבסוף הוא הודיע רק ביום 12/04/10 כי הוא מבקש לקבוע את התיק לשמיעת ראיות.

אשר על כן, ביום 09/05/10 קבעתי את התיק לשמיעת ראיות ליום 11/04/11, תוך שנתתי הוראות מדויקות בדבר זימון העדים. בהחלטתי הוריתי לצדדים לזמן את עדיהם לדיון תוך חמישה עשר יום מיום ההחלטה ולוודא עמם בתוך אותו מועד שהזימון התקבל אצלם, כל זאת על מנת להבטיח שהדיון בתובענה, לרבת סיכומים בעל פה, יסתיים בישיבה אחת.

הצדדים לא פעלו לפי החלטתי. רק ביום 08/12/10 ביקשה התובעת לזמן את עדיה, ואילו התובע הגדיל לעשות בכך שביקש לזמן את עדיו רק ביום 30/03/11, קרי – שניים עשר יום בלבד לפני ישיבת ההוכחות. ועוד הגדיל התובע לעשות, בכך שביקש לזמן ארבעה עדים שכלל לא נתנו תצהיר מטעמו. ב"כ הנתבעת לא התנגד, מטעמים חבריים, להזמנת העדים ולפיכך נעתרתי לבקשה, למרות שהוגשה באיחור רב.

ביום הדיון התייצב לעדות התובע בלבד. יתר עדיו לא התייצבו מבלי שניתנה סיבה עניינית לאי התייצבותם. לאחר שהתובע נחקר ביקש בא כוחו את הבקשות שלהלן; ראשית, להעיד עד נוסף, מעבר לאלו שהוזמנו ולא התייצבו, אשר יעיד על נסיבות התאונה. שנית לקבוע מועד הוכחות נוסף לשמיעת העדים שלא התייצבו. ושלישית, לתקן את כתב התביעה על מנת להוסיף לתביעה נתבעים בעילה נזיקית, למקרה שבית המשפט יקבע שלא מדובר בתאונת דרכים.

דין בקשות התובע להידחות.

מדובר בתביעה משנת 2005 אשר נקבעה לפני כמעט שנה להוכחות ולסיכומים. התובע לא פעל בהתאם להחלטתי מיום 09/05/10 בכך שלא זימן את עדיו במועד ולא וידא עימם שבכוונתם להתייצב לדיון. בקשתו של התובע לזימון העדים גם לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בתקנה 182(ב) סייפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. ויודגש, העדים שלא התייצבו הינם עדים שכלל לא הוגש תצהיר שלהם. מחדלים אלו מובילים למסקנה שאין לקבוע דיון נוסף לשמיעת עדים אלו.

אשר לעד הנוסף שמבקש התובע להעיד, מדובר בעד שזהותו הייתה ידועה לתובע מראשית ההליכים ולא ניתן שום הסבר לכך שהעד לא הוזמן לעדות עד כה. התובע טוען כי עדותו של העד הנוסף דרושה כדי לחזק את עדות התובע בדבר נסיבות התאונה. אם כך הדבר אזי ברור כי נחיצותו של העד לא "נולדה" בהפתעה ביום הדיון, שכן היה ברור כי נסיבות התאונה שנויות במחלוקת. ויודגש, הנתבעת לא העידה איש מטעמה בנוגע לנסיבות התאונה, כך שגם במובן זה לא הופתע התובע מדבר. אשר על כן אני דוחה את הבקשה לזמן את העד הנוסף.

ובאשר לתיקון כתב התביעה; עניין המחלוקת בשאלת סיווגה של התאונה כתאונת דרכים היה ידוע לתובע מאז שהוגש כתב ההגנה, ולפחות מאז שהנתבעת הגישה את תחשיב הנזק מטעמה ביוני 2008. לא שמעתי מפי התובע כל הסבר לכך שהבקשה לא הוגשה בשנת 2008. היעתרות לבקשת התובע תגרום להשהיית ההליכים, שכן היא תגרור אחריה הגשת כתבי טענות מתוקנים ותצהירים מתוקנים. תוצאה זו איננה מתקבלת על הדעת בתיק שתחילתו בראשית שנת 2005.

5.התובע טוען שאם לא איעתר לבקשת התיקון קיימת סכנה לפיה יינתנו פסקי דין סותרים בשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים. אכן יתכן שכך הדבר, אולם התובע יכול להימנע מאפשרות זו על ידי מחיקת תביעתו והגשתה מחדש כנגד כל הנתבעים הרלבנטיים.